היסטוריה
החתירה הינה אחד מענפי הספורט העתיקים ביותר. קיימות עדויות על תחרויות חתירה עוד ממצרים העתיקה ומרומא. התרבויות העתיקות השתמשו בחתירה הן בעתות מלחמה והן בעתות שלום, כאמצעי תחבורה, כאמצעי לחקר האזור ולכיבושים.
ספורט זה נחשב לפופולארי בקרב יורדי-הים, והחל להתפשט בקרב קבוצות נוספות בתחילת המאה ה-18,
עם הווסדות התחרויות על נהר התמזה באנגליה.
החתירה התחרותית, כפי שאנו מכירים אותה כיום, החלה ב 1829 בתחרויות בין אוקספורד לבין קמבריג' על נהר התמזה. החתירה התחרותית הפכה לענף אולימפי עם עריכת האולימפיאדה הראשונה בעידן המודרני באתונה, יוון, 1896.
ככל שהספורט הפך תחרותי, ורב הצורך בסירות מהירות יותר, חלו שינויים בעיצוב הסירה:
בתחילת התפתחותו של הענף הסירות היו רחבות וכבדות, המושבים בהן היו קבועים והמשוטים הונחו על דופן הסירה.
השינוי המשמעותי הראשון בעיצוב הסירה התבצע ב- 1846, כאשר פותחו ב"אוקספורד" המלגזים, נקודות משען חיצוניות לסירה, עליהן מונחים המשוטים. שינוי זה גרם להגדלת מרחב התנועה של המשוט, להגברת יציבות הסירה ואפשר את הפיכתה לצרה וזריזה יותר.
השינוי המהותי השני התבצע בשנת 1870 כאשר חותרים מאוניברסיטת "ייל" החליפו את המושב הקבוע במושב הנע על גבי מסילה.
מאז ועד ימינו נעשו שינויים מינוריים רבים, בחומרים ובעיצוב הסירה, שמטרתם להפוך את הסירה קלה ומהירה ככל האפשר.
